מסוף העולם לתחילת ה - קריירה 

הדיבורים, הכתבות, הבחישות האינסופיות שעברנו סביב "סוף העולם" ונבואת המאיה/נוסטרדמוס וכיו"ב, הובילו אותי להסיט את המחשבה מהעיסוק ב"מה יהיה גורלנו?" להרהורים על זירות החיים השונות שמקיפות אותנו, השינויים שאנחנו עוברים בתוכן וביניהם – עולם הקריירה. המחשבות הללו הובילו אותי לכתיבת מאמר קצת שונה ומזווית אחרת.

כשהייתי קטנה, חלמתי להיות פסיכולוגית. הסתכלתי על אימא שלי – יועצת לחיי נישואין בדימוס – וראיתי אותה עומלת שעות על גבי שעות בכתיבת תזכירים חורצי גורלות. ישבתי במשרד שלה ובזמן שחיכיתי לה, הקשבתי בסתר למילים שנאמרו בחדרי חדרים – לא הצלחתי לשמוע יותר מדי, אבל מספיק כדי שזה יפתח אצלי תאבון. בהמשך, קראתי ספרים טיפוליים ולמדתי במגמת פסיכולוגיה – סוציולוגיה בתיכון. במקביל, העזתי לדמיין את עצמי בעולם המשחק. ההתמחות שלי בתיכון כללה את מגמת התיאטרון, הופעתי מגיל צעיר (בתחום אחר – ריקוד), שיחקתי בהצגה וחלמתי לכבוש במות. בסופו של דבר, מצאתי דרך לקחת את שתי התשוקות שלי ולשלב ביניהן, מכיוון קצת אחר – במסלול של ייעוץ "אחד על אחד", מחד ובמפגש קבוצתי, מאידך. פוקוס שונה, מיקוד אחר, אפילו מסלול התפתחות מקצועי שונה מכל אחד מהמקצועות שציינתי קודם. עברתי ועודני עוברת דרך ארוכה ומורכבת, אבל מה שחשוב הוא שהתשוקה לקריירה שלי עדיין שם.

אנשים שאני פוגשת בהיבט המקצועי, חברים מהבית ובכלל – מחפשי/ות עבודה באופן כללי, חווים לא אחת, קונפליקט בין הרצון ו/או הצורך לשלב בין התשוקה שלהם לבין הקריירה ולעיתים נדמה לנו שאולי מדובר בכלל בשני מושגים נפרדים בעליל. "את הדברים שאני אוהב – אני אשמור כתחביב, אשמור לילדים שלי, לבן זוג שלי, לחברים שלי, לחדר הכושר… אם אוכל לשלב אותם בקריירה – מצוין. אם לא – נחיה עם זה…". לא ציטטתי כאן אף אחד ספציפי, אבל בעצם ציטטתי לא מעט.

מעטים מאיתנו מרשים לעצמנו ללכת עם התשוקות שלנו עד הסוף, להעיז, להסתכן ובאמת לכוון את עצמנו למקום שבו מה שאנחנו אוהבים יתווה את הדרך למקצוע ולהתפתחות התעסוקתית שלנו לאורך השנים.

"You may say I am a dreamer", אמר ג'ון לנון בשיר יפהפה ואני מזדהה עם האמרה שלו ועכשיו במיוחד. הטענה במאמר עשויה להישמע לחלקכם כמו חלום "רטוב" ולא מאוד מציאותי. אני לא טוענת שהקונספט מתאים לכולם. כל אחד מאיתנו חווה את עולם הקריירה בהיבט אחר, בעוצמות שונות ולא כולנו זקוקים לו כמקום להגשמה עצמית.

אני מדברת על אלו מאיתנו שכן רואים את עולם הקריירה ככזה, טוענת שהחלום יכול להפוך למציאות וכמו שג'ון לנון אמר בהמשך השיר :  "…but I am not the only one". אני מאמינה, ש"המשתייכים" לקבוצה זו מצאו את עצמם, בשלב כזה או אחר של חייהם, משתוקקים לעבוד במקצוע שהם אוהבים. חולמים על כך שהתשוקה האמיתית שבתוכם תוביל את התפתחות הקריירה שלהם ולא שיחוו אותן כשני קווים ועולמות מקבילים, המסרבים להיפגש. משתוקקים, אך מרגישים שרגליהם וידיהם כבולות בכבלי המציאות.

לא אחת יוצא לי להיתקל במחפשי עבודה – אם זה בראיון ואם זה בפגישת ייעוץ – שאומרים לי קבל עם ועדה - "הייתי רוצה להיות ** – אבל אין לי סיכוי. זה רק תחביב, אין בזה עבודה. בגלל זה אני עובד/ת ב- &…". אנחנו מספקים לעצמנו ולסביבה הסברים שמניחים את הדעת, הגיוניים, נסיבתיים, נכונים. תירוצים. זו אמרה שמרגיזה גם אותי, אבל שנייה אחרי אנחת הכעס, מגיעה תובנה שאולי זה נכון. שאולי לא במקרה מחקרים מצביעים על קשר בין אושר להצלחה בקריירה ומבלי להפעיל את הגלגלים יותר מדי, אין ספק שאם נעבוד במה שגורם לנו אושר, נהיה מאושרים ונפיק את המיטב ממה שאנחנו עושים.

ואולי לפני שאנחנו מחליטים לוותר על החלום שלנו ומשאירים אותו בגדר "תחביב", "פנטזיה כמוסה", "חלום אידיאלי" וכדומה, נרשה לעצמנו לעשות בירור מעמיק, שייתן לנו אפשרות ו/או הזדמנות אמיתית להפוך אותו למציאות. בירור שלא בהכרח חייב לבוא על חשבון החיים הנוכחיים והעבודה העכשווית שלנו (ומי יודע? יכול להיות שנצליח להגשים אותו במקום העבודה הנוכחי…)

אז כמה כיוונים התחלתיים ממני במתנה –

         נסו להיזכר מה גרם לכם להתחיל לעבוד בעבודה הראשונה שלכם ובעבודות אחריה? מה אהבתם    בתפקיד ועם יד על הלב – ממה באמת אבל באמת נהניתם? אל תסתפקו באמירה "אני אוהב לתת שירות לאנשים" – תחשבו רמה אחת מתחת: מה אפיין את התהליכים שמהם נהניתם? גיליתי שלא מעט אנשים – צעירים ובוגרים כאחד – מתקשים לענות על השאלות האלו, אפילו יותר מעל הצד השני של המטבע (ממה פחות נהניתם). לאלו מביניכם שמתחילים את צעדיהם בעולם התעסוקה – איזה עבודות של אנשים מסביבתכם הקרובה/רחוקה/נתקלתם בהם הרימו לכם את האנטנות וגרמו לכם לחשוב "הלוואי שיום אחד אהיה שם" (רלוונטי אגב גם למנוסים תעסוקתית).

תתבוננו על התחביבים שלכם – האם אתם מוצאים משהו שהגדרתם כ"תחביב" רק בגלל שהתרשמתם/הרגשתם שהוא לא מספיק פרקטי/שקשה למצוא בו עבודה וכדומה? עם יד על הלב – האם באמת ניסיתם  לתת לו הזדמנות? אני יודעת שזו שאלה לא פשוטה אבל תנסו להיות כנים עם האדם  הכי קרוב אליכם – אתם עצמכם. אנחנו ניזונים לא מעט מדעות סביבתיות, התנסויות של אנשים אחרים, חוות דעת פרטיות  וכיו"ב. אין ספק שצריך לתת להם מקום- השאלה היא האם הן באות על חשבון  ההתנסויות והבדיקות שלנו? האם הן אובייקטיביות ומקדמות אותנו או מבוססות על פחדים וחששות טבעיים נטו?

    קחו דף ותרשמו את החזון שמנחה אתכם לשנים הקרובות ולאלו שאחריהן (בתרגום מהיר – לעוד 20 שנה). אני לא ארחיב בנושא, כי כתבתי על כך מאמר שלם שאתם מוזמנים לקרוא (מופיע באתר – http://adischwartz.wordpress.com/wp-admin/post.php?post=26&action=edit). אני רק אחדד שבחזון תרשו לעצמכם קצת להתפרע. תנסו לחשוב על מקום שיש בו אחיזה למציאות (אני לא אחלום להיות לוליינית אם יש לי רגליים שמאליות כמובן:)) אבל שיש בו  אלמנטים שעד היום שמרתם לעצמכם או תייגתם בגדר חלום בלבד/לא ניתן למימוש. תנסו בחזון לחשוב על חלופות קרובות למקום אליו הייתם רוצים להגיע – בסעיף הבא נדבר על הסיבה.

אני בעד לבדוק כמה חלומות – בסופו של דבר, אני צריכה לבדוק שלתשוקה שלי יש ביקוש  בשוק/שעשויה להיות לה ביקוש בשוק. אם אני רוצה לפתוח עסק שיתמחה בעיצוב משרדים, אני צריכה לבדוק שיהיו לי לקוחות עתידיים. איך עושים את זה? עושים סקר שוק פרטי ומתשאלים את הסביבה הקרובה בתור התחלה: אלו שמשתייכים לקהל הלקוחות הפוטנציאלי/בעלי נגישות אליו, מכרים שאנחנו מתקשרים איתם ברשתות חברתיות וסומכים על הדעה שלהם. בודקים האם ישנו שוק קיים? מי המתחרים וכיו"ב. אם אחרי הבדיקה שערכתי גיליתי שלחלום שלי כרגע יש פחות ביקוש, כוונת המשורר היא לא שאוותר עליו, אלא אחשוב על דרך יצירתית ו/או חילופית וקרובה אחרת.

ואולי הסוד הוא בעצם להחליף את המשפט "עבודה זה מה שאתה עושה כדי שיום אחד לא תצטרך לעשות את זה יותר" (אלפרד פולגר) במשפט "עשה את מה שאתה אוהב ואהוב את מה שאתה עושה" (ריי ברדבורי)

נתתי כמה כיוונים לחשיבה וטיפים ראשוניים להתחלת הדרך. אם החלום שלכם הוא בתחומי משאבי האנוש , אתם לקראת הכניסה לתחום ורוצים להתחיל את תהליך החיפוש, אשמח לעמוד לרשותכם בתרגום מעשי של טיפים אלו ואחרים וללוות אתכם בבניית קריירת ה-HR  שלכם.